סכסוך משמורת, דחיית בר"ע על ההחלטה כי הילדים יהיו זמנית אצל האב

1.        המבקשת 1 נישאה למשיב ב-1995, ולהם שלושה ילדים. הגדולה בת 10 והקטן בן שש. לימים התגרשו זה מזו, והילדים בחזקת אמם המבקשת. בין השניים מתנהלים הליכים ממושכים בבית המשפט לענייני משפחה בקשר להסדרי המשמורת והראיה שיתקיימו בין המשיב לילדים, ושהקושי העיקרי בהם הינו במצבו הפסיכיאטרי והנפשי של המשיב.

           תקופה ממושכת התקיימו הסדרי הראיה של המשיב את ילדיו בתנאי פיקוח צמודים במרכז הקשר של שרותי הרווחה. המשיב פנה לערכאה הדיונית בבקשה לאפשר לו הסדרי ראיה של ילדיו גם שלא בפיקוח. בית המשפט הורה על עריכת תסקירי פקידת סעד, ועורכת התסקיר המליצה כי יתאפשרו מפגשים בין המשיב לשני הילדים הגדולים שלא בנוכחות מפקחת.

           בית המשפט לענייני משפחה (כבוד השופטת נ' נחמני) קיבל את בקשת המשיב בחלקה, והחליט כי:

"בשלב הראשון האב יקבל את הילדים מפקידת הסעד, כאשר היא תראה אותו לפני כל ביקור. אם לפני הביקור יהיה האב במצב נפשי תקין או סביר באופן שלא נראה כי הילדים ייפגעו, יהיה האב רשאי, לפי שיקול דעתה של פקידת הסעד, לקבל את הילדים באותו הביקור מחוץ למרכז הקשר ולהחזירם בסוף הביקור למרכז הקשר.

אם הביקורים באופן זה יהיו סבירים, תודיע על כך פקידת הסעד לבית המשפט, ותישקל האפשרות לקבוע הסדרי ראיה ללא צורך בהתערבות פקידת הסעד".

           עוד נקבע, כי פקידת הסעד תגיש תסקיר נוסף לעניין ביצוע ההסדר החדש, וזאת בתום שלושה חודשים.

           המבקשת, אמם של הילדים, בקשה מבית המשפט המחוזי רשות לערער על ההחלטה. לטענתה, מצבו הנפשי של האב קשה, וקביעת הביקורים - ללא נוכחות מפקחת - יוצרת סיכון לשלומם ולטובתם של הילדים.

           בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שטופמן) דן בבקשה כבערעור, ודחה את הערעור. נקבע, כי בית המשפט לענייני משפחה נתן את החלטתו לאחר שהובאו בפניו חוות הדעת הרלוונטיות ותסקירי פקידת הסעד, וכי הסדרי הראיה הזמניים שנקבעו מאזנים כראוי בין השאיפה והזכות למפגשים "נורמליים" בין האב לילדיו מחד גיסא, לבין צרכי המעקב הנדרשים לעניין זה מאידך גיסא. מתוך כך, נדחה הערעור.

2.        בבקשה זו שבפני עותרת המבקשת (האם) לרשות לערער בפני בית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה,מצבו הנפשי והפסיכיאטרי של המבקש שוללים מראש כל אפשרות למפגש לא מפוקח בינו לבין הילדים.

           לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב על נספחיהן, לא מצאתי מקום להעתר למבוקש. הערכאות קמא היו מודעות היטב לפרובלמטיקה המיוחדת הנודעת ממצבו של המשיב. הדברים נבחנו כדבעי על ידי שרותי הרווחה והמומחים, וההחלטות קמא מתבססות על ממצאיהם ועל המלצותיהם. החלטתה של הערכאה הדיונית מבטאת את האיזון הראוי והמתבקש לא רק בין האינטרסים של ההורים אלא גם לעניין טובתם של הילדים והצורך בשמירת קשר - ולו גם מינימלי - בינם לבין אביהם.

           וגם זאת. ההחלטה מבטאת הסדר זמני האמור להיבחן פעם נוספת על ידי בית המשפט לענייני משפחה עם קבלת התסקיר המשלים.

           ערעור שני בבית המשפט העליון בגלגול שלישי של הליכים לא נועד אלא לאותם המקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מפרטי העובדות והמחלוקת הספציפית שבין שני הצדדים. בבקשה דנן לא נטען כלל לקיום סוגיה או שאלה שכאלו.

           ולגופם של דברים - האיזונים הנדרשים נעשו כדבעי בערכאה הדיונית, הם שבו ונבחנו בערכאת הערעור ואין מקום לבירור נוסף ושלישי בגדרו של ערעור לבית משפט זה.

           לאור כל זאת, אני דוחה את הבקשה. בנסיבות הדברים אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ו' באדר א' התשס"ח (12.2.2008).

ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכב

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: